<h1>סמ"ג עשין סימן ע'</h1>
<h2>דף יז.</h2>
כתוב בספר חפץ שכך אומר רב פלטוי ראש ישיבה מסור פסול לעדות ולא מבעיא מסור גמור אלא אפילו אדם מפורסם ומריב על חבירו ואומר לו אלך ואמסור ממונך הואיל ומעיז פניו בפרהסיא נקרא רשע ופסול לעדות והוא הדין לשבועה וכן נפסק דין המסור בשתי ישיבות. כתב רבינו משה (חובל ומזיק פ"ח ה"ח) המסור שאנסוהו גוים להראות או להביא ונשא ונתן ביד אף על פי שהוא חייב לשלם אינו רשע אלא בן תשלומין הוא בלבד ומשביעין אותו כשאר הכשרים. מותר להרוג את המסור בכל מקום שהוא ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות, ומותר להרגו קודם שימסור אלא כשאומר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו ואפילו ממון קל הרי זה התיר עצמו למיתה ומתרין בו ואומרים לו פלוני אל תמסור אדם ואם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו הרי זה מצוה להורגו וכל הקודם להורגו זכה (רמב"ם שם ה"י) כמו שמצינו בפרק הגוזל בתרא (ב"ק קי"ז א') ברב כהנא דשמטיה לקועיה דההוא גברא מסור. ואמרו רבותינו במסכת ראש השנה (י"ז א' ע"ש) כי המסורות אין להם חלק לעולם הבא (ע"פ רמב"ם שם ה"ט). כתב רבינו משה (שם הי"א) שאם עשה המסור כאשר זמם יראה לו שאסור להורגו אלא א"כ הוחזק למסור ומעשה בכל יום בערי המערב להרוג את המוסרים.
